הלכות דיינים א **(הערה: ממילא יובן, שהלכות דיינים חלים אך במדינות ומקומות אשר ברצון הממשלה יש כח לדייני ישראל לדון ולשפוט בעסקי ממון כפי חוקי דתם אולם במדינות ומקומות שלא ניתן הם רשות זה, חלילה לנו להתנגד אל שופטי וחוקי ארץ הנתונים מאת המלך ודינא דמלכותא דינא.)** בזמן הזה כו' לשון הטור כדכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפני אלהים הכתובין בפרשה דהיינו סמוכין ולא הדיוטות ואנן הדיוטות והוא מדברי התוס' פ"ק דסנהדרין דהקשו דבפרק המגרש ממעט מדכתיב לפניהם ופרק קמא דסנהדרין ממעט מאלהים לזה כתבו דלפניהם לפני אלהי' הכתובין בפרשה קאי והוי שפיר חדא דרשה. וכתב הב"ח וז"ל ומ"ש כדכתיב לפניהם לפני אלהים הכתובין בפרשה כן פי' התוס' בשם ר"י סוף גיטין ורפ"ק דסנהדרין וכדמשמ' פרק החובל דמאלהים נפקא לן מומחין דהיינו סמוכין והא דאיצטריך לפניה' נ"ל דאי מאלהים גרידא לא הוי ממעטינן אלא מה שכתוב בפרשה כגון עבד עברי וד' שומרין וגזילות וחבלות אבל לא הודאות והלואות השתא דכתיב לפניהם דקאי אאלהי שמעי' דבכל המשפטי' בעינן סמוכין ודבריו תמוהין בזה דהא פשיטא דלמ"ד עירוב פרשיות ודרשינן מאלהים וא"כ לא איצטריך לפניהם כלל לאורוי' בהודאות והלואות דבלא"ה אהודאות והלואות נמי קאי ואדרבא אי נימא דלפניהם אתי לאורוי' דכולל כל המשפטים אפילו הודאות והלואות א"כ אפילו אי אין עירוב פרשיות נמי נימא הכי וליכא למימר דמ"ד עירוב פרשיות מהאי טעמא גופא הכי סבירא ליה כיון דכתיב לפניהם הא וודאי ליתא דהא הך עירוב פרשיות לא נאמר דוקא לדבר זה בלבד אלא לשאר מילי נמי דלא מוכח מלפניהם מידי ע"ש פירש"י ודבריו צ"ע בזה) ומיהו כתבו התוס' שם דבמילי דכפי' דוקא בעינן מומחין אפילו בשאר כל המשפטים וכדמשמע לפניהם אלו כלי הדיינים אבל בדין בעלמא דלאו מילי דכפי' לא בעינן סמוכין בשאר כל המשפטים אלא במה שכתיב בפרשה עכ"ל מבואר מדבריו שהבין כוונת התוס' דדוקא בכפי' בעינן מומחין ולא בדין דעלמא ובתומים תמה עליו דכוונת התוס' דודאי בדין דעלמא בעינן סמוכין רק דס"ד היכי שהדין חרוץ מפי סמוכים כגון במורד לכוף על הגט לא בעינן סמוכין קמ"ל לפניהם דאפילו בהא בעינן סמוכין ובין בדין דעלמא בין בכפי' בעינן סמוכין דבר תורה ובקצה"ח תמה עליו דכדברי הב"ח מבואר להדיא בתוס' דכוונת התוס' דלמ"ד עירוב פרשיות אכל מה דכתיב אלהים בעינן סמוכי' ולמ"ד אין עירוב פרשיות בהודאות והלואות לא ודוקא בדין אבל בכפי' אפילו למ"ד אין עירוב פרשיות בעינן סמוכין מלפניהם וכתיב אשר תשים וזהו בכפיה וקאי על ע' זקנים וסיים שדברי הב"ח בסופו מגומגמין שכתב דלרש"י אין חילוק דאדרבא חילוק זה הוא דוקא לרש"י דקאי על ע' זקנים דאי על אלהים ליכא לאפלוגי בין מילי דכפיה לדין דעלמא ע"ש סי' ג' ס"ק א' ודבריו תמוהין מאד מכמה טעמים חדא דהתוס' גופא פרק המגרש דף פ"ח ע"ב כתבו בהדיא חילוק זה לפיר"י שם דקאי אאלהים ע"ש ועוד דא"כ תיקשי באמת לפי' התוס' למה לי לפניהם הא מאלהים ממעטינן וכן הקשו באמת בהמגרש וכתבו לחלק לענין כפיה ועוד אי ס"ד דכוונת התוס' דאפילו למ"ד אין עירוב פרשיות לענין כפיה בעינן סמוכין דדריש על ע' זקנים א"כ מה זה שהקשו התוס' בסנהדרין דף ה' ע"א בד"ה ואם על מה שפירש"י הברייתא כמ"ד אין עירוב פרשיות דהא התם דייק מר"י דיחיד מומחה דן א"כ סובר אין עירוב פרשיות ושמעינן ליה לרב יוסף פרק המגרש דעירוב פרשיות והשתא דברי התוס' סותרין זה את זה דהא הך דדריש מלפניהם פרק המגרש הוא לענין כפיה ולית ליה עירוב פרשיות ולק"מ וברור דמעולם לא עלה זה על דעת התוס' לפרש מילי דכפיה למ"ד אין עירוב פרשיות דלא קאי כלל לפירש"י על ע' זקנים וביאור דבריהם הוא כך דמתחילה הקשו דהסוגיות מתחלפות דכאן למדו מאלהים ובהמגרש מלפניהם ותרצו דלפניהם אאלהים קאי אח"כ כתבו דרש"י בגיטין לא פי' כן א"כ לדידיה קשה אח"כ כתבו ונראה לפרש הוא משום דקשיא להו למה לי לפניהם ונהי דקאי על אלהים והוי חדא דרשה מ"מ הא בקרא דאלהים סגי ועל זה כתבו דלענין כפיה מיירי וכן כתבו להדיא פרק המגרש וז"ל שם פי' בקונטרס דקאי על ע' זקנים ור"י אומר דאהאלהים טובא דכתיב בפרשה קאי וכן משמע בהחובל דמאלהים נפקא לן מומחין דקאמר אלהים בעינן וליכא ואיצטריך קרא דלפניהם דלענין עישוי בעינן מומחין עכ"ל הרי להדיא דעל פיר"י קשיא להו למה לי לפניהם ועל זה תרצו בכפיה כדבריהם בסנהדרין ודבר ברור הוא דכוונת הב"ח בפי' דברי התוס' היינו דאפילו למ"ד עירוב פרשיות דוקא לענין כפיה בעינן מומחין ולא בדין דעלמא ועל זה השיג בתומים דהא ליתא רק כוונת התוס' בין בדין בין בכפיה בעינן סמוכים ותימ' על הרב בעל קצה"ח שנעלם ממנו דברי התוס' פרק המגרש הנ"ל ובזה נדחו . כל דבריו שם: אך אמנם מה שתמה התומים על הב"ח לק"מ בלא"ה כי מה שהקשה לפי' הב"ח למה לי אלהי' לק"מ דכיון דלא סבירא להו לתוס' דקאי על ט' זקנים פשיטא דאיצטריך למכתב אלהים דעלה קאי לפניהם אבל בלי אלהים פשיטא דליכא למידרש מלפניהם דהא לא ידעינן אהי קאי תדע דרש"י פי' דקאי על ע' זקנים והתוס' פרשו דקאי על האלהים וקשה למה לי תיפוק ליה דמיתורא דלפניהם גופא קא דריש וע"כ דמלפניהם גופא ליכא למידרש מידי דיש לומר ולא לפני עכומ"ז כדמוכח התם רק כיון דכתיב סמוכין בפרשה דרשינן לפניהם לפני הכתובין בפרשה וכן הוא בהדיא בתוס' וטור גם עיקר פירושו בכוונת התוס' תמוה מאוד ועם כי דברי התוס' בסנהדרין יש לפרש כן אבל בדברי התוס' בהמגרש פשיטא שאי אפשר לפרש כן דהם כתבו לדחות פירש"י מפרק החובל ודייקי דאאלהים קאי וכתבו ואיצטריך דבעישוי בעינן מומחין והשתא אי ס"ד דכוונת התוס' דבין בדין בין בכפיה בעינן מומחין היכי שהדין חרוץ מפי סמוכים א"כ מה זה שדחו פירש"י מפרק החובל הא כיון דלפירושם ג"כ ע"כ צריך לומר דאלהים מורה על דין דעלמא ולפניהם אעישוי היכא שהדין חרוץ מפי סמוכים וא"כ לפירש"י ג"כ נאמר כן דשפיר קאי לפניהם על ע' זקנים והא דדרשינן מאלהים בפרק החובל היינו בדין דעלמא ומלפניהם קא דרשינן בכפיה ואדרבא יותר יש לומר דקאי על ע' זקנים כמו שפירש"י שם דזה היה קודם מתן תורה אבל הך אלהים עדיין לא נאמר כלל שהרי עכשיו התחיל לומר לו כל המשפטים והשתא התם בהמגרש דמיירי בעישוי דריש מלפניהם ובהחובל ובסנהדרין דמיירי בדין דעלמא דריש מאלהי' והוא תמוה לכאורה ובט"כ צריך לומר דכוונת התו' דדוקא בכפיה בעינן סמוכין ואי מאלהים הוי אמינא אפילו בדין דעלמא והשתא בעינן תרווייהו אלהים להורות בגוף הדבר דבעינן סמוכין ומלפניהם דרשינן דוקא בכפיה אבל לפירש"י דקאי על ע' זקנים אי אפשר לומר כן דא"כ למה לי אלהים הא לפניהם קאי על ע' זקנים ושפיר ידעינן סמוכין ובמילי דכפיה דוקא דכתיב אשר תשים ואלהים למה לי ולפי זה גם כוונת התוס' בסנהדרין ע"כ כמו שכתבתי דמה שכתבו ונראה לפרש קאי סיום לתירוץ ראשון לפי פי' התוס' אבל לא לפירש"י רק כיון דמעיקרא לא הקשו רק דהסוגיות מתחלפות וכתבו לתרץ זה הפסיקו בענין והביאו פירש"י דלדבריו קשה אח"כ כתבו ונראה לפרש ליישב הקושיא לפי פרושם למה לי לפניהם כקושיתם פרק המגרש ועל זה תרצו לענין כפיה דאי מאלהים הוי משמע. אפילו בדין דעלמא גם בשאר כל המשפטים קמ"ל לפניהם דדוקא בשומרין אפי' בדין דעלמא בעינן מומחין אבל בכל המשפטים דוקא בכפיה וזהו אפילו למ"ד עירוב פרשיות דהסוגי' התם אליביה איירי וזה ברור גם גוף דברי התומים מה שכתב היכא שהדין חרוץ מפי סמוכים רק לכופו לא נהירא כלל דמ"מ פשיטא דזה הוי כדין דעלמא מה שהוא דן אותו כדין מורד לכופו ואי משום שהדין פשוט הוא הא בדיני ממונות ג"כ כמה דינים פשוטים ידונו אותו בלתי סמוכים אלא וודאי דהא ליתא: אך באמת תמהני על הב"ח ועל האחרונים הנ"ל האיך נעלם מהם דברי התוס' ב"ק דף ט"ו ע"א וז"ל וא"ת בלא לפניהם תיפוק ליה דבעינן מומחין מאלהים ויש לומר דלפניהם איצטריך לכל דבר עישוי וכפיה אעפ"י שאינו דין דבעי מומחין וכן מוכח בפ"ק דסנהדרין דדריש מאשר תשים אלו כלי הדיינים עכ"ל הרי להדיא שלא עלה על דעת התוס' לומר דדוקא בכפיה בעינן מומחין כמו שהבין הב"ח רק דאפילו בכפיה בעינן מומחין ומעתה דון מינה דמה שכתבו בסנהדרין ובהמגרש ג"כ כוונתם כך וכן מורה הלשון בפרק המגרש בעינן מומחין משמע דס"ד דבזה לא בעינן ונראה כוונתם דוודאי לדין בעינן מומחין רק דס"ד אם הוא אינו רוצה לדונו כלל רק לכופו שילך לדון לפני מומחה בזה לא בעינן מומחה קמ"ל דגם לענין עישוי אף שאינו דין בעינן סמוכים אבל לפירש"י דקאי על ע' זקנים ליכא למימר הכי דכיון דכתיב לפניהם דקאי על ע' זקנים שפיר לא איצטריך אלהים. כלל דמלפניהם מוכח אפילו בכפיה וכ"ש בדין דעלמא והוצרכו לפרש דקאי על אלהים ושפיר איצטריך תרווייהו וזה ברור: ובגוף הקושיא שהקשו התוס' על פירש"י נלפע"ד ליישב בפשיטות והוא דבסנהדרין ד"ה פירש"י הברייתא דיחיד מומחה דן בע"כ כמ"ד אין עירוב פרשיות והקשו התוס' שם דהא ר"י סובר בפרק המגרש דעבדינן שליחותייהו אלמא סובר עירוב פרשיות והכא סובר דיחיד מומחה דן ע"ש ולפי זה רש"י לשיטתו יפה פירש דוודאי סביר' ליה לרש"י דלמ"ד עירוב פרשיות לא שייך תקנתא דרבנן ביחיד מומחה דהא מצי למידן לפני ג' ולמה נעקור דבר תורה בחנם דהדיוטות שכיחי ועוד דהא כל הטעם דעבדינן שליחותייהו וזה לא שייך רק בג' אבל ביחיד האיך נאמר מה דקמאי גופא לא מצי עבדי אנן דשליחותייהו עבדינן נדון ביחידי לזה פי' דאתיא כמ"ד אין עירוב פרשיות ושפיר בעי בגמרא כגון אנא דר' נחמן דסובר ג"כ אין עירוב פרשיו' כשמואל ופשיט שפיר מר"י דסובר דיני' דינא ומה שהקשו התוס' דהא ר"י סובר פרק המגרש עירובי פרשיות לק"מ ואדרבא מהתם הוי סייעתא לפירש"י דקשיא ליה באמת קושית התוס' דכאן ממעט מלפניהם והתם מאלהים